Yiddishé Fantazyé
Musiciens du groupe : Amit WEISBERGER (Israël) Violon / Chant
Gaëlle-Sara BRANTHOMME (France) Violoncelle / Chant
Mihaï TRESTIAN (Moldavie) Cymbalum
5256 affichages
Dernière connexion : 05-08-2021
- Lecture
- Pause
- min volume
- max volume
- Piste précédente
- Piste suivante
Concerts
Pas de concert prévuBiographie
La musique traditionnelle juive d’Europe de l’est, appelée « klezmer », a comme un être vivant, un père et une mère : Son côté paternel, c’est la zone géographique dans laquelle elle est née- la région qui se situe entre la Mer Baltique et la Mer Noire. Elle est donc membre d’une grande famille musicale et a été influencée par les musiques slave, tsigane, roumaine, hongroise et turque.
Son côté maternel, c’est sa Judéité : la tradition liturgique juive, la ferveur des mystiques hassidiques, mais aussi la vulnérabilité d’une minorité souvent persécutée, tout ce qui a façonné et inspiré cette musique pendant des siècles et lui a donné son style bien à elle. Ce style, ce petit quelque chose, qui la différencie des autres traditions musicales d’Europe de l’Est et qui ne peut se retranscrire sur une partition, pourrait se résumer en un mot : Néshumé, mot yiddish signifiant « l’âme juive ».
Avant que l’accordéon et la clarinette ne deviennent indissociables de la musique klezmer, celle-ci était une musique d’instruments à cordes. Ses trois instruments principaux étaient alors le violon, le cymbalum et la basse (violoncelle ou contrebasse).
La transmission orale de la musique klezmer a été interrompue par la Shoah, et par tous les bouleversements et changements de mode de vie du 20ème siècle (immigrations, sionisme, communisme, modernisme...), La meilleure manière de reprendre aujourd’hui le fil est de se plonger dans les archives sonores pour s’imprégner du style particulier construit durant des générations.
שלישית ייִדישע פֿאַנטאַזיע
עמית ויסברגר (ישראל): כינור, שירה
גאאל בראנת'ום (צרפת): צ'לו, שירה
מיהאי טרסטיאן (מולדאביה): צימבל, צימבלום
המוסיקה של יהדות מזרח אירופה, או כפי שהיא מכונה "כליזמר" - התפתחה באופן אורגאני במשך מאות שנים. כמו לכל נפש גם לה יש הורים: אב ואם. אביה הוא האיזור הגיאוגרפי בו צמחה - המרחב אשר בין הים הבאלטי לים השחור. לפיכך, היא בת למשפחה מוסיקלית גדולה וענפה וניכרות בה היטב השפעות סלאביות, רומניות, צועניות, תורכיות... אמה היא המסורת והתרבות היהודית: השירה החזנית, הדבקות החסידית... ומצד זה ירשה את הדבר ההוא המבדיל אותה מסגנונות מוסיקליים אחרים. הוא הדבר אשר לא ניתן להגדירו או לתרגם אותו לתווים ואשר ניתן אולי לכנס במושג המעורפל: "יידישע-נשומע" (נשמה יהודית).
הרבה לפני שהקלרינט והאקורדיאון הפכו שם נרדף לכליזמר - הייתה מוסיקה זו מוסיקה של כלי מיתר. שלושה כלי נגינה טיפוסיים למוסיקת הכליזמר בגירסתה הישנה - הכינור, הצימבלום והצ'לו - מציירים יחדיו תמונת נוף נוסטאלגית ורחוקה. הכינור מתווה את קווי המתאר העדינים של פסגות הרי הקרפטים. הצימבלום הוא עשרות הפעמונים התלויים לצוואר הכבשים בעדר המלחך עשב. הצ'לו מעניק לתמונה מיימד שלישי - הוא המייה חרישת הבועקת ממעבה היער. האם זו נהמתו של דב או אולי שירת החזן העולה מן העיירה הקטנה, אי שם בעמק?
רפרטואר השלישיה לקוח מהקלטות ארכיון. חומרים נדירים אלו (הקלטותיו של ו. בעלף, ז'וזף סולינסקי, ארכיון מוישה ברגובסקי, ארכיון אוניברסיטת קייב, אוסף רות רובין, אוסף קיסלגוף ועוד) אשר הוקלטו בתחילת המאה שעברה, משמשים יותר מאשר השראה ל"יידישע פאנטאזיע". מדובר במורה-דרך של ממש. כמו צוות של ארכיאולוגים, מתחקים חברי הלהקה אחר כל פרט ופרט בסאונד המטושטש ומנסים לשחזרו ולהחיותו. פה ושם משולב סאונד הארכיון עצמו במופע ובכך ניתנת במה לצליל המחוספס, המקורי, של החומר המרגש הזה.
המסע אליו מזמינה "יידישע פאנטאזיע" את המאזין, הוא אם כן לא רק במרחב, אלא בעיקר בזמן. מסע אל תקופה בה הטבע היה חזק מהאדם, והאדם הסתגל אליו בצניעות... תקופה שבה בחתונות לא רק שמחו ורקדו אלא גם בכו... תקופה שבה למילה "אלוהים", "גוט" - היה שימוש יומיומי ומובן: שם החיבה שלו היה "גוטניו", והמוסיקה (ולפעמים גם וודקה...) היו שמותיו הנרדפים.
לרכישת האלבום ולתיאום הופעה:
0033-6-44720531
amit.weisberger@gmail.com
